בארצות הברית יש מאות פארקים לאומיים מושקעים ומטופחים, אשר יכולים להיות יעד מצויין למי שמבקש לטייל בטבע, בסביבה מסודרת יחסית, עם תשתיות מעולות לקמפינג, טיולים רגליים ובילוי עם כל המשפחה. הנה כמה מהפארקים הידועים ביותר באמריקה, כיצד להגיע אליהם וגם כיצד לבחור לפארקים האחרים.

במהלך שירות מילואים, בצפון הארץ, אחד החיילים – עולה חדש מארצות הברית, התעכב. לבסוף, כשהגיע באיחור של כמה שעות, הסביר לנו את הסיבה לעיכוב: משק השלישות הורה לו לרדת בתחנה מיד אחרי שיראה משמאלו את הר תבור. המילואימניק המשיך בנסיעה עד טבריה, כי הוא לא חשב שמשק השלישות התכוון לגבעה העגלגלה שממול כפר תבור.לא רק ההרים בארצות הברית גדולים יותר. כל מי שחוזר מביקור – בודאי מביקור ראשון – בארצות הברית, חוזר נרעש מכך שהכל שם הרבה יותר גדול: גורדי השחקים, הערים, הסטייקים במסעדות, האנשים במסעדות וכמובן שגם הטבע.

חלק גדול מהתיירים מסתפקים בארצות הברית בערים המושכות לכשעצמן – ניו יורק, סן פרנסיסקו, בוסטון ומסתפקים במעט הטבע שבסמוך להן: מפרץ סן פרנסיסקו, השלכת בניו אנגלד והסנטרל פארק. אבל, גם חובבי טבע, המעדיפים לקבל את החיות שלהם בג'ונגל בדרום אמריקה, או בסוואנה באפריקה, יוכלו לפגוש גם בארצות הברית את הטבע במלוא הדרו ועוצמתו.

שפע של פארקים לאומיים בארצות הברית

הדרך הנוחה והבטוחה ביותר, היא לבחור באחד משפע הפרקים הלאומיים הענקיים הפזורים ברחבי המדינה. לפקח של רשות שמורות הטבע והגנים מומלץ להמנע מביקור, יש סיכוי אמיתי שמי שרגיל למימדים הישראלים, ילך לאיבוד בפארק אמריקאי טיפוסי – שהפארק הישראלי נראה כמו גרסת המיני-ישראל שלו. רוב הפארקים שמורים ברמה גבוהה, עם שטחי קאמפינג מוסדרים לשהיה בלילה. בשל שפע בעלי החיים, בעיקר דובים, בחלק גדול מהפארקים, חשוב כמובן לא להשאיר צנצנת דבש פתוחה במהלך הלילה.בנוסף, בכל הפארקים שבילי הליכה מוסדרים גדולים, לאורכם אפשר לטייל לעתים ימים שלמים. בחלק מהפארקים אפשר לצוד וברובם יש גם אפשרות לדיג באגמים או בנהרות. לפניכם כמה מהפרקים הפופולריים והיפים ביותר בארצות הברית. מדובר, עם זאת, ברשימה סובייקטיבית וחסרה. ישנם עוד פארקים רבים שבהם תוכלו ליהנות מצפיה בבעלי חיים בסביבתם הטבעית, לעבור ליד נהרות שוצפים, או לטייל מסביב לפסגות מושלגות. ייתכן שחלקם יתאימו לכם יותר מבחינת מה שמוצע בהם או קרבתם למסלול הטיול או נקודת המוצא שלכם.מקום טוב להתחיל ולקבל מידע על פארקים לאומיים, הוא באתר הרשמי של רשות הפארקים הלאומיים: http://www.nps.gov הרי סמוקי: הפארק האמריקאי המתוייר ביותר הוא פארק ה-great smoky mountains – הממוקם באיזור החוף המזרחי של ארצות הברית, בדרום – על גבול צפון קרולינה וטנסי ובמרחק לא רב משדה התעופה הבינלאומי של אטלנטה, ג'ורג'יה. רכס ההרים שעליו פרוש הפארק, הוא חלק משרשרת הרי האפלאצ'י.12 מיליון מבקרים מגיעים לפארק מדי שנה. יתכן שחלקם מגיע בזכות העובדה שזהו אחד מהפארקים הלאומיים הבודדים – מתוך כ- 400 ברחבי ארצות הברית, המתיר כניסה חופשית. אבל, הרוב הגדול מגיע בראש ובראשונה בתקווה להתקל באחד מ- 1,500 הדובים השחורים החיים בשטחו, רצוי דרך שמשת המכונית – שכן למרות התנהגותם הרגועה בדרך כלל, נרשמו כבר בפארק בעבר כמה תקריות לא נעימות.במרחבי הפארק, הכוללים כ- 1,200 קילומטרים של שבילי הליכה וטיול, בשטח של כ- 2,000 קילומטרים רבועים, אפשר למצוא מגוון רחב של בעלי חיים אחרים, אבל מצבאים, דרך סלמנדרות, מאות מיני ציפורים וגם שפע של דגים – הסובלים מאחד התחביבים האמריקאים הנפוצים – דיג.פעילות נוספת בפארק היא כמובן טיולים רגליים – טרקים. ניתן לבחור במסלולים קלילים של מספר שעות וישנם גם מסלולים של מספר ימים, הכוללים שינה בשטח. למי שאין את הזמן או את הסבלנות, יוכל להגיע למרבית האטרקציות שהפארק מציע, עם כלי רכב, כולל למגדל הבטון בקלינגמנס דום – הנקודה הגבוהה ביותר של הפארק, המאפשרת תצפית למרחק רב, מעל שרשרת ההרים המיוערת.הפארק מארח אנשים בכל ימות השנה. חלק מהאיזורים – בעיקר אלה שנמצאים באיזור של 2,000 מטרים מעל פני הים, מתאימים לטיול בעיקר בחודשי האביב, הקיץ והסתיו. 2 תקופות השיא, בהם הפארק עמוס במיוחד הם חודשי הקיץ – יוני עד אוגוסט, וחודש אוקטובר הסתווי, אז מגיעים מבקרים רבים לצפות את השלכת.הדרך הנוחה להגיע לפארק, היא דרך אחד משני שדות התעופה הסמוכים אליו, שניהם במרחק של כשעתיים טיסה מניו יורק: האפשרות הראשונה היא לנחות ממזרח לפארק, בשדה התעופה הגדול מקגי טייסון, שבעיר נוקסוויל, טנסי. החלופה השנייה היא אשוויל  שבצפון קרוליינה, ממערב לפארק.אם השטח עצמו גדול עליכם, תוכלו לשון בלודג'. הבעיה היא שיש רק אחד כזה בפארק כולו ובמידה ולכן מומלץ מאוד לשמור מקומות זמן רב מראש, אחרת הסיכוי שתוכלו לישון באחת מ-7 הבקתות של המקום, קלוש. המחיר הוא 90 דולר לאדם ונזכיר רק עוד פרט שולי אחד: הגעה למקום אפשרית בטיפוס רגלי של כ- 8 קילומטרים מהדרך הסלולה..כמובן שבאמריקה, כמו באמריקה, אם תחליטו לישון באחת הערים או העיירות שמחוץ לפארק, תוכלו להתלבט בין מאות מקומות ברמות מחירים ואיכות מגוונים.ילוסטון: Yellowstone – אולי הפארק הלאומי המפורסם ביותר בארצות הברית. הפארק, בשטח עצום של כ- 9,000 קילומטרים ריבועיים (כמעט מחצית משטח של ישראל), ידוע בעיקר בגייזרים המתפרצים ב"ארץ הגייזרים" בחלקו המערבי. לפי האמריקאים, בפארק נמצאים יותר ממחצית הגייזרים הפעילים בעולם.הפארק ממוקם בצפון מערב מדינת וויומינג, על גבול מונטנה, בצפון מערב ארצות הברית, בגובה ממוצע של 2,500 מטרים מעל לפני היום. מלבד הגייזרים, בפארק, הבנוי על אדמה וולקנית, יש מעיינות חמים וכמובן מאות מינים של צמחיה, ציפורים ובעלי חיים, כולל דובי גריזלי, ביזונים ועוד. הזמן הטוב ביותר לביקור הוא בחודשי הקיץ הנעים. החורף עלול להיות קר במיוחד. דמי הכניסה לפארק: 25 דולר לרכב פרטי, 12 דולר לאדם הנכנס רגלית.יוסימטי: Yosemite:  פארק בן כ- 3,000 קמ"ר, הממוקם בקליפורניה, במרחק של כ- 250 קילומטרים ממזרח לסן פרנסיסקו ו- 6 שעות נהיגה מלוס אנג'לס. הפארק ממוקם על שרשרת הרי סיירה נבאדה. הפארק מפורסם בעיקר במראות הטבע שלו: מפלים גבוהים וסואנים, צוקי גרניט נישאים. הפארק פתוח בכל ימות השנה, אם כי בחלק מהאזורים אין גישה בחודשי החורף, בשל השלג. ניתן לטייל בפארק באמצעות רכב, או שאטלים – המגיעים לחלק מהאזורים. מחיר הכניסה: 20 דולר לרכב פרטי (כרטיס פתוח ל- 7 ימים), או 10 דולר למטייל פרטי, ללא רכב. גם כאן, במהלך הסיור בשבילים מסודרים באורך כולל של 1,200 קילומטרים, קיים סיכוי גבוה לצפות בדובים, הנהנים כמו בני האדם מהמפלים ואלפי המעיינות והפלגים הזורמים בו. לפי נתוני רשות הפרקים הלאומיים, מבקרים בו כ- 3.5 מיליון תיירים בשנה.

פארק ציון: על גבול מדינות וושינגטון ויוטה, הפארק מושך אליו מדי שנה כ- 2.5 מיליון מבקרים, המגיעים לצפות במצוקים הצבעוניים והעצומים, שנוצרו במהלך השנים מסביב לערוצו של נהר וירג'ין. המבקרים יכולים גם לרדת למים, ולהתקרר מהחום. בפארק יש כמובן מגוון רחב של בעלי חיים, אם כי קטנים יותר מהדובים של חלק מהפארקים. גם מזג האוויר המדברי בפארק, מושך מינים אחרים, כמו הקונדור ואינו מומלץ למי שסובל מפוביה מזוחלים. אחד הדיירים המפורסמים של פארק ציון – עכביש הטרנטלה.  כניסה לרכב: 25 דולר, הולך רגל – 12 דולר.שדה התעופה הגדול הקרוב ביותר לפארק הוא זה של לאס וגאס – במרחק של 3 שעות נהיגה.

ציפורים עם כפות רגליים כחולות או סינור אדום בוהק, המתנפח לגודל של כדורגל במהלך החיזור, כלבי ים בכמויות מסחריות או איגואנות משתזפות שתייר לא זהיר עלול לדרוס ברגל גסה, 13 זנים של צבי ענק הייחודיים למקום – אם מה שעושה לכם את זה בחופשה הוא טיולי טבע ופגישה עם בעלי חיים, איי הגלפאגוס שבאוקיינוס השקט הם הדבר הקרוב ביותר לגן עדן.

הטיול לקבוצת האיים, השייכים לאקוודור, תהיה אחת החוויות העוצמתיות שתחוו כתיירים. השפע המרהיב של בעלי החיים – חלק גדול מהם ייחודי למקום (המילה החביבה על מדריכי הטיולים המוצמדים לכל ספינת תיירים היא אנדמיק – כלומר מין הקיים רק באיים), העובדה שאת היחס של רובם הגדול לתיירים המגיעים לאיים אפשר לתאר בין סקרנות לאדישות וכמובן גם הטבע – האיים, אתרי הצלילה ומזג האוויר הטרופי – יהפכו את הטיול לכזה שאולי אפילו חבריכם לא יסבלו בערב השקופיות המסורתי.גם אופי הטיול באיים יוצא דופן. הדרך המקובלת לסיור בין האיים, הוא באמצעות חבילת שייט של 4,5 או 8 ימים. הספינות המשייטות בין האיים נעות כמובן מדרגת תיירות בסיסית – חדרים זוגיים קטנים, חדר אוכל צנוע וספינה קטנה יחסית, המארחת 10 עד 15 תיירים. לגודל הסירה יש משמעות כאשר הים הופך מעט גלי. במילים אחרות, אם ייערך סקר, התוצאות החד משמעיות יקבעו כי החברים בסירות הקטנות, מקיאים הרבה יותר. בסירות הגדולות והיציבות תיהנו בדרך כלל גם מחדרי שינה מרווחים יותר וגם מחדר אוכל ומטבח גדול ועשיר יותר.אבל, איכות הסירה – גם אם אין לזלזל בה במסגרת הטיול, בייחוד לאחר 3 או 4 ימים מפרכים – הם רק החלק המשני כמובן. מה שיהפוך את הנסיעה לבלתי נשכחת, היא הירידה לחופים – בדרך כלל לאי או שניים מדי יום. בחלק מהאיים ובסמוך להם, ניתן לשחות או לשנורקל בצוותא עם פינגווינים, כלבי ים, איגואנות ואפילו כרישים. המדריכים, שבדרך כלל מעדיפים להישאר יבשים על הסירות, מבטיחים שאין כל סכנה.

האיים קנו את פרסומם בזכותו של צ'רלס דרווין, אשר ביקר באיים במהלך המאה ה- 19 וגילה את מה שמדהים גם היום: קבוצת האיים שהתנתקה לפני אלפי שנים מיבשת דרום אמריקה פיתחה צורות חיים ייחודיות ויותר מכך – ישנם מינים ייחודיים גם לאיים השונים. דוגמה קיצונית היא של הזנים השונים של צבי הענק שהתפתחו באיים, כולל זנים שונים באי אחד – אזבלה, סביב ללועי הרי הגעש הקיימים בו.

אקוודור נחשבת אומנם למדינה מתפתחת, אבל גם לנציגי ענף התיירות של מדינה מפותחת כישראל, יש הרבה מה ללמוד מהדרך המרשימה שבה האקוודורים נוהגים במשאב הטבע שנפל לידיהם: ראשית, המדינה מנפיקה לספינות היתרי שיט בקמצנות. פחות מ- 100 ספינות מורשות להסיע את התיירים בין האיים. בנוסף, לכל סירה מוצמד, על פי החוק המקומי, מדריך בעל הכשרה בביולוגיה.בגלפגוס יש 13 איים מרכזיים, מהם 5 מיושבים. ל-2 מהם ניתן להגיע בטיסה של שעתיים עד שלוש מקיטו או מגואיקיל – שתי הערים הגדולות של אקוודור. האיים המרכזיים, בעיקר סנטה קרוז, הם גם נקודת יציאה מצוינת לטיולי כוכב. מי שמעדיף שלא לשהות במשך כל הטיול בספינה בים, יכול לגור באחת מבתי המלון באי ולצאת לטיולי יום לאיים סמוכים. הדרך הנוחה ביותר להזמין טיול בגלפגוס, הוא באמצעות הזמנת חבילה מראש. דרך מקובלת אחרת היא להגיע לעיר הבירה קיטו ולהיכנס לאחת מהסוכניות הרבות לאורך שדירות האמזונס – הרחוב הראשי של העיר. שם בדרך כלל ניתן למצוא דילים טובים יותר. מצד שני, מדובר בשיטה לתרמילאים, או למטיילים שזמנם בידם, שכן לעתים יש להמתין מספר ימים עד לשיט הבא. חבילות השיט עצמן מתחילות לרוב מאזור ה- 150 דולר ליום ומגיעות, בספינות המפוארות יותר ל- 350 דולר ומעלה.לדוגמא: הספינה הקטנה גולונדרינה (22 מטרים אורכה והיא מתאימה ל-10 תיירים), מציעה חבילה ל-5 ימים תמורת 740 דולר לאדם. חבילה ל- 8 ימים מוצעת ב- 1,060 דולר. הספינה הקנדית לאמר לו, שאורכה 28 מטרים והיא מתאימה ל-16 נוסעים (לא כולל הצוות), מציעה חבילה ל-8 ימים במחיר של 2000 דולר לאדם, או 4000 לתא הזוגי. הספינה מילניום – בעלת מידות וקיבולת אירוח דומות, מציעה חבילה ל-4 ימים ב- 1400 דולר לאדם וחבילה ל- 8 ימים תמורת 2400 דולר.  טיסה מישראל לקיטו – עם עצירת ביניים באירופה, יכולה להמשך קרוב ליממה ברוטו – יחד עם עצירות הביניים. המחיר יכול לנוע סביב ה- 1,500 דולר לכרטיס. לאחר שמגיעים לקיטו, טיסת המשך לאיים צפויה לעלות בסביבות 400 דולר.