אם אתם חולמים כבר שנים לטייל במזרח הרחוק, אבל חוששים מהכבישים הרעועים והלכלוך בערי הודו, אם אתם רוצים לחלוף על פני כפרים בג'ונגלים, אבל לא באמת להסתכן ביציאה לטבע הפראי, אם אתם רוצים לצלול בחוף טרופי, אבל לא רוצים להרחיק לאיים יקרים בין אוסטרליה לארצות הברית וכמובן שגם אם אתם חושקים בשעון רולקס יוקרתי, אבל לא יכולים להרשות לעצמכם את האורגינל – היעד עבורכם היא תאילנד.

תאילנד: המזרח הרחוק בקפסולה

בעיני חלק מהתיירים, תאילנד מייצגת את כל מה שרע בתיירות: אותנטיות מזויפת של כפריים המתחפשים כדי לקבל תשלום עבור צילומים עם מטיילים, הקמת תשתיות שנועדו להקל על התיירים, אבל פגעה באופן קשה במרקם החיים ההיסטורי וכמובן שגם כפר מערבי שהצליח להשחית את המקומיים והביא בין היתר לתיירות מין מפותחת במיוחד.

אבל, למרות ההשמצות, תאילנד היא עדיין אחת המדינות הנוחות והנעימות למטיילים, אשר מציע למבקרים שפע של מנעמים ואטרקציות, הנגישים למבקר בקלות ובמהירות, ממקדשים ועד לדוכני פירות ושייקים של פירות טרופיים. לכן, מדובר במדינה המתאימה למשל למי שרוצה לטעום את המזרח הרחוק, אבל לא יכול להקדיש לנושא יותר משבועיים. בנוסף, מדובר גם על יעד קלאסי לטיולי משפחות, אם אתם לא נרתעים מבילוי של 11 שעות במטוס עם הילדים. הנה מסלול מוצע:

4 ימים בבירת תאילנד

בנגקוק והסביבה: עיר הבירה של תאילנד שווה 4 ימים לפחות. למרות שמדובר בעיר צפופה ולחה, יש לה גם דברים רבים להציע. אם אתם תרמילאים תגיעו ככל הנראה לרחוב הקואסן המפורסם – בו יש אכסניות זולות ממחירים של דולרים בודדים ללילה. תיירים שיכולים להרשות לעצמם בתי מלון ב- 50 עד 100 דולר, יוכלו להנות מלינה איכותית במרכז העיר ובמרחק של נסיעה במונית – או אפילו טוב יותר בטוק טוק המקומי – תלת אופנוע היודע לתמרן בעיר הפקוקה תמיד – לכל האטרקציות.

אחת מהן היא ארמון המלך המפואר, הכולל אולמות מפוארים, חצרות עם גינות מטופחות וכמובן פסלים מוזהבים.

ביקור נוסף יהיה בכמה מהמקדשים המפורסמים של העיר – המבחר גדול והבחירה יכולה להשתנות על פי טעמכם האישי, חיבתכם למיתולוגיה הבודהיסטית, והתנוחה והגדול החביבה עליכם של פסל הבודהה.

מקום שאין להחמיץ בבנגקוק הוא שוק סוף השבוע העצום. השוק, הממוקם לא רחוק משדה התעופה, פתוח בימים שבת וראשון וניתן לבלות בו בקלות יום שלם, בשיטות בין מגוון עצום של דוכנים המוכרים חיקויים, מוצרי מזון, מזכרות, בעלי חיים וכל מה שיעלה על דעתכם.

מחוץ לעיר, אפשר לסוע מוקדם בבוקר לשוק הצף, במרחק של כשעתיים מבנגקוק. גם אם השוק מעט תיירותי, עדיין מדובר בשוק צבעוני ומרתק, בו הרוכלים משייטים בסירות משוטים ארוכות לאורך הנהר ומוכרים בעיקר פירות וירקות.

 צפון תאילנד: משולש הזהב

את החלק השני של הסיבוב התאילנדי, אפשר להקדיש לאיזור צ'אנג מאי והצפון.

צ'אנג מאי, העיר השניה בגודלה, ממוקמת בצפון המדינה, לא רחוק מהגבול המשולש עם מיאנמר (בורמה לשעבר) ולאוס – המכונה גם משולש הזהב. ביקור בעיר, יחד עם הסיבוב באיזור – המכונה סיבוב פאי – על שם אחד הכפרים בטיול, יכול להסתיים ב- 4 עד 5 ימים.

הטיול באיזור יכול לכלול טיול בג'ונגל לייט – יומיים עד 3 בקבוצה מאורגנת עם מדריך, כולל רכיבה על פיל, שיט ברפסודה וביקור בשבטים שמן הסתם ראו כבר בני אדם לבנים רבים.

איי תאילנד: קוסמוי, קופנגן, פוקט, קרבי ועוד

החלק השלישי והמסכם של הטיול – כדי למלא את המצברים לקראת החזרה לישראל (אם כי אפשר בהחלט לתאם שהיומיים האחרונים, לצורך אריזה וקניות בשוק, יהיו בבנגקוק) – הוא ביקור באיי תאילנד. לתאילנד יש מספר גדול של איים מתויירים, עם חופים לבנים יפהפיים, מסעדות טובות, פאבים, מועדוני צלילה ואטרקציות ימיות נוספות.

בשנתיים האחרונות, בשל הצונמי, האי המפורסם ביותר הוא פוקט, שאגב שוקם מאז הצונמי וחזר להיות אי פסטורלי, יחד עם המפרצונים והאיונים הסמוכים לאי קראבי הסמוך אליו וקופיפי, אחד האיים היפים ביותר, הידוע במצוקים ובלגונות הרבות. שם גם צולם הסרט החוף.

בצד שני, במפרץ תאילנד, תוכלו להגיע לאחד האיים המתויירים והנוחים ביותר לגישה – כולל טיסות ישירות מבנקוק – האי קוסמוי. האי השני בגודלו במדינה – אחרי פוקט, עם כביש היקפי באורך של 60 קילומטרים, המאפשר לאחר מספר ימים של בטן גב, גם לשכור רכב ולחקור אותו.

בקוסמוי אפשר להסתדר היטב גם עם העברית, במיוחד בחופים הידועים למאי וצ'וואנג. מקוסמוי גם יוצאת המעבורת לאי הקטן יותר – במרחק של כשעת הפלגה – קופנגן. האי המרהיב ביופיו מוכר לרבים בעיקר בשל מסיבות הירח המלא – פול מון פארטי, וכמובן עזרים לתפיסת הראש, כמו גאנג'ה קוקיס – עוגיות מריחואנה, וכמובן חביתת פטריות מפורסמת..

בתי מלון בתאילנד:

בתי המלון בתאילנד זולים משמעותית יחסית לבתי מלון באיכות דומה באירופה. בתי מלון של 3 או 4 כוכבים, אפשר למצוא בעשרות דולרים בודדים וגם בתי מלון 5 כוכבים, אפשר למצוא במחירים זולים יחסית.

בבנגקוק, מלון גראנד מילניום, מלון 5 כוכבים, ברחוב אשוקה – אחד הרחובות המרכזיים בעיר, מוצע תמורת 150 דולר ללילה לזוג, כולל ארוחת בוקר. האירוח הוא בחדר דלוקס, המלון כולל חדר כושר וספא.

מלון 5 כוכבים נוסף בעיר – פרזידנט סוליטר, מציע חדר תמורת 90 דולר ללילה. המלון, ברחוב סוקאומוויט, מעט בסיסי יותר, נהנה גם הוא ממיקום מרכזי וקירבה לתחבורה הציבורית.

באי קוסמוי, בכפר הנופש באאן טלינג נגאם, גם הוא מתגאה ב-5 כוכבים, תוכלו לשכור חדר תמורת 180 דולר ללילה. הכפר ממוקם על החוף המערבי של האי והמחיר כולל יחידה של 2 חדרי שינה, העברות משדה התעופה, חוף פרטי ובריכה.

בצ'אנג מאי, מלון D2 – מלון 5 כוכבים, אחד הנחשבים בעיר, מציע חדר זוגי תמורת 120 דולר ללילה. למלון יש חדר כושר, ספא,  מסעדות והוא סמוך לבזאר הלילי של העיר – במיקום מרכזי.

במידע ותרצו לחסוך קצת בשהיה – התפשרות על כוכב או שניים ברחבי המדינה, תוכל לחסוך לכם 50% ויותר מהמחירים המוזכרים כאן.

איך מגיעים  לתאילנד ואיך נעים?

על טיסות לתאילנד וטיסות פנים קיראו כאן. בנוסף, למי שמעדיף חלופות אחרות, בתאילנד יש הכל ובשפע: אוטובוסים תיירותיים ממוזגים ואיכותיים יקחו אתכם לנסיעות לילה מבנקוק לאיים, או לצפון. לאיים וביניהם אפשר לנוע בנוחות גם במעברות ובתוך העיר – נצלו את הטוק טוקים הזריזים והזולים.

אי שם בראשית שנות ה- 90', בעיצומו של טיול השחרור המקובל, הגיע גם הזמן לסמן וי ליד המשימה 'קורס צלילה'. המקום שנבחר – כפר דייגים עלום בשם מוהל בוהל, באי סבו שבפיליפינים. המקום נבחר גם בשל העובדה שהמקום התפרסם כאתר צלילה ייחודי, בשל המלצות של מספר ישראלים וכמובן שגם בשל המחיר – 150 דולר אם אני זוכר נכון, משהו כמו 3,500 פזטות מקומיות.

המסע למוהל בוהל היה מתיש, אפילו אם נתעלם מהטיסה לפיליפינים עצמה. הדרך ממנילה המהבילה לכיוון הדרום כללה מספר ימים של נסיעה, עם עצירה בכפרים מקומיים מרתקים, אך חסרים באוכל סביר ותנאים סניטריים מינימליים, שיט לילי במעבורת שבשיאו קבלת הצעת נישואין ממקומית בת 15 או 16 ובסיומו נסיעה של 3 שעות באוטובוס מקומי, בחברת תרנגולות, תיישים וחזיר מקומי, שלמרות שנקשר לגג, הצליח להטיל את מימיו דרך החלון, היישר אל מושבי.

הקורס עצמו היה מדהים. צלילה בחברת דגים צבעונים, מלפפוני ים ואפילו כרישים שהיו מיודדים אישית עם צוות המדריכים – ברובם צוללנים גרמנים ושויצרים. גם האתר עצמו, כפר קטן שכולו בתי ספר לצלילה, פאבים ונערות מקומיות המתפרנסות מציבור התיירים, הוסיף.

רק בסוף הקורס, כאשר המדריך יורגן העניק לי את כנפי הצלילה, הוא גילה לי סוד: הצלילות בפיליפינים יפהפיות, הוא לחש, אבל הצלילות היפות ביותר בעולם ממתינות לך בים האדום. על אילת שמעת?

יורגן כמובן צדק, באיזור הים האדום, לאורך חופי אילת, נמצאים אתרי צלילה מרהיבים, כמו כמובן גם במזרח הרחוק, בחופי אוסטרליה, בבורה בורה ובעוד מקומות. באתרים אינטרנט רבים אפשר למצוא את הרשימות הסובייקטיביות של 10 או 50 או 100 אתרי הצלילה הטובים ביותר.

מחברת צלילה פרטית

אבל הצלילה, יגיד לכם כל מי שצבר ותק בתחום, היא הרבה יותר מאתרי הצלילה. זה מתחיל באוירת החופש שתמצאו תמיד במועדון הצלילה על שפת הים, בציוד – שאפשר לשכור בקלות בכל מקום, בהשוואת הפז"ם והאתרים – הרשומים לכל אחד במחברת הצלילות האישית, במראות הפסטורליים שמתחת לים, ואולי בעיקר בשקט ובתחושת הריחוף של מתחת למים.

תקופת החורף בישראל היא דווקא תקופה מצויינת, אם יש לכם את הזמן ואת המזומנים, לצאת לטיול צלילה, או אפילו לקורס ראשוני. קורס צלילה נמשך כיום בדרך כלל יומיים או שלושה ולמעשה כבר מהיום הראשון תמצאו את עצמכם צוללים מתחת למים, יחד עם המדריך.

אגב, גם רבים מהצוללים הותיקים ממשיכים לצלול עם מדריכים – מעין טיול מאורגן, המומלץ במיוחד למי שמגיע ליעד חדש ולא מוכר וגם למי שאינו צולל באופן קבוע, אלא אחת לכמה חודשים במקרה הטוב.

אם הים התיכון נראה לכם קודר וקריר בימים אלה, קורס הצלילה שלכם יכול להתקיים באילת – באחד מבתי הספר הפעילים לאורך חוף הים. העלות של קורס צלילה בישראל היא בסביבות ה- 1,000 שקלים לקורס.

קורסים דומים – במרבית בתי הספר ומועדוני הצלילה ברחבי, הקורסים וההכשרות דומים, לרוב של ארגון פאדי – padi , יכולים אולי לעלות מעט פחות, אם תתעלמו מהעלות השולית של טיסה לחו"ל..בכל מקרה, זוהי הזדמנות מצויינת לברוח מהסתיו או החורף הישראלי למחוזות חמים יותר – באיזור הקו המשווה, או חצי הכדור הדרומי.

כנסו לכאן כדי לקרוא היכן הכי כדאי לצלול

לחצו כאן כדי לקרוא על כללי בטיחות חשובים, לפני שאתם קופצים למים

מכיוון שאת היום הראשון של מסע הג'יפים מקטמנדו לעיר לאסה בירת טיבט, העברנו באזור הגבול, בשל הבירוקרטיה של משטרת הגבולות הסינית, המדריך ו-3 נהגי הלנד קרוזרים המיושנים, היו נחושים להדביק את הפער.

כך, לאחר מסע של שעות ארוכות וחציית פס – מעבר הרים, בגובה של כ- 4,000 מטרים מעל לפני הים, הגענו לנקודת העצירה של אותו יום: כפר נוודים טיבטי, בלב נוף עוצר נשימה וללא תנאים תיירותיים מינימאליים.

בערב, העלייה המהירה מעל לפני הים החלה לתת אותותיה בחלק מהחברים בקבוצה. ראשה של זוגתי איים להתפוצץ, כמו ראשו של הבחור האילתי, שגם הוא ואשתו היו חלק מקבוצת של 15 תיירים, שהתארגנו בסוכנות הנסיעות הנפאלית בקטמנדו.

טיבט – לא לסובלים ממחלת גבהים

כל מטייל יודע שהתרופה הטובה ביותר לטיפול במחלת גבהים, היא ירידה לנקודה נמוכה יותר. אבל, שלא כמו בטרקים בנפאל, שם ניתן לרדת, רגלית ובמהירות יחסית, בטיבט מצאנו את עצמנו בגובה 2,500 מטרים – בליבו של עמק. נסיעה קדימה או אחורה, הייתה כרוכה בטיפוס לגבהים של 4,000 מטרים ומעלה. בסופו של דבר, שעות של כאבי ראש, קוצר נשימה ובחילה הסתיימו בהקאה ובהקלה.

החוויה המדהימה של הימים הבאים, השכיחה את הטראומה: נסיעה באזורי מדבר וספר של טיבט, בגובה של עד 5,000 מטר מעל לפני הים, מוקפים בפסגות של הרי ההימלאיה משני הכיוונים. אוכלוסיה טיבטית כפרית, מספר עיירות, הכוללים אפילו אכסניות סבירות כדי להעביר את הלילה, עדרי יקים רועים בצדי הדרך וכמובן גם המנזרים הגדולים והשמורים היטב עם הנזירים הבודהיסטים (כולל מנזר גנדן העתיק – זה שהחברה של נוחי דנקנר קרויה על שמו).

טיבט – ארץ המנזרים

המנזרים, רובם בני מאות שנים, כוללים חדרי תפילות מקושטים, דרמות צבעוניות – ציורים ועיטורים בעלי משמעות דתית וכמובן המוני נזירים ופרחי נזירים בצבע בורדו אחיד.על כל זה אפשר להוסיף גם את הארוחות. רחוק מאוד ממה שאתם רגילים אליו ואפילו לא קרוב למסעדות עממיות במזרח הרחוק. מזג האויר הקר והיבש – למעשה התחושה בהרי ההימלאיה, בגובה של 4,000 מטרים, היא תחושה של מדבר – מצמצם מאוד את האפשרויות לגידולים ולמקורות מזון, זאת בנוסף למזון אופייני שלא מתאים לכל חיך: תה חמאה שמזכיר לרבים שתיית מי מלח שומניים, מאפים בסיסיים וכמובן שגם חטיפי גבינת יק – הנמכרים בשרשרת, אם תרצו הגרסה המקומית לשרשרת הסוכריות שנמכרות בחנויות הממתקים אצלינו.. 

לאסה בירת טיבט

גם בירת טיבט, לאסה, למרות ששם – בניגוד לאזור הכפרי, ניכרת מאוד המעורבות הסינית, הצליחה להותיר רושם משמעותי. אולי זה גם בזכות הציוויליזציה, המסעדות וכבישי האספלט, אחרי 4 ימים ברכב שטח קופצני, אבל בעיקר בזכות 2 אתרים: הראשון הוא כמובן ארמון הפוטאלה המרהיב הניצב על גבעה ושולט על כל נקודה בעיר. הארמון שימש כמעונו של הדלאי לאמה במשך מאות שנים והיום הוא למעשה מוזיאון המספר את סיפורם של כל הדלאי לאמה שקדמו לנוכחי -  על פי האמונה הטיבטית, לאחר מותו של הדלאי לאמה, נשמתו מתגלגלת לגופו של הדלאי לאמה החדש. הנוכחי הוא ה- 14 בשושלת, שהחלה במאה ה- 16.

האתר השני הוא גו'קהנג – המנזר החשוב של טיבט, המהווה למעשה את ליבה של העיר, הממוקמת כ- 3,600 מטרים מעל פני הים. המנזר עצמו רוכש בפעילות של עולים לרגל, המגיעים לשאת תפילות להדליק נרות. סביב המנזר, מעבר לפעילות המסחרית הענפה, אפשר לצפות בטיבטית רבים המקיפים את המנזר בטקסיות, תוך המהום מנטרות וגלגול שרשראות וגלגלי תפילה. 

רק בסוף הטיול גילינו כי תייר איטלקי מבוגר שטייל בטיול ג'יפים במקביל אלינו, היה חסר מזל פחות ומחלת הגבהים שתקפה גם אותו בדרך, הכריעה אותו בלאסה.

טיבט – כניסה ומנהלות 

טיבט נמצאת למעשה תחת ריבונות סינית מאז שנת 1959. בשל הרגישות והמתיחות בחבל הארץ, הסינים מתירים לטייל בטיבט רק באמצעות קבוצות ולאחר הוצאת היתר מיוחד לטיול באיזור.
מי שיוצא בטיול מאורגן מהארץ, יצא כבר עם ההיתר. אבל, מטיילים רבים מגיעים לסוכנויות נסיעות – בעיקר בערים הגדולות בסין ובקטמנדו – משם יוצאים טיולים מאורגנים. צריך לקחת בחשבון כי ההליך נמשך מספר ימים.מי שמבקש להתחיל את הטיול דוקא בעיר הבירה לאסה, יגיע בדרך כלל דרך סין.
עוד משהו – הטמפרטורות בגבהים של ההימלאיה, צונחת בקלות אל מתחת לאפס, בעיקר בלילה. בחלק מהאכסניות לא תהיה לכם הסקה. באחרות תאלצו להצטופף עם כל המטיילים האחרים וגם עם בעלי הבית, סביב האח היחידה. בכל מקרה, חשוב להתלבש היטב. אם אתם יוצאים מקטמנדו, אפשר להצטייד בקלות ובזול שם – על ידי רכישת ציוד או אפילו השכרה של מעילים ושקי שינה איכותיים.
גם המים הם מצרך נדיר בערבות קטמנדו. חשוב לרכוש כמות גדולה של בקבוקי מים לדרך ובנוסף – להצטייד גם ביודין או חלופות אחרות לטיהור מים בדרך.

טיסות לטיבט

ישנן טיסות אל על ישירות לסין, אשר אורכות כ- 12 שעות. מבייג'ינג, כדי להגיע ללאסה, אפשר לקחת טיסת פנים – דרך צ'נגדו – טיסה של כשעתיים וחצי. משם ללאסה – שעתיים נוספות. בשל מצב הכבישים, נסיעה ברכב מצ'נגדו תמשך יותר מיממה.מקטמנדו ללאסה, הטיסה קצרה הרבה יותר – פחות משעה וחצי. לכן, מרבית הטיולים המאורגנים היוצאים מקטמנדו, מסתיימים בטיסה חזרה לבירת נפאל.
הטיסות מישראל לקטמנדו, יכולות לעבור דרך אירופה, או באמצעות טיסות לניו דלהי בהודו, או בנגקוק בתאילנד ומשם בטיסת המשך לקטמנדו.

איי הפיליפינים מוכרים בישראל בעיקר כיצרנית של עובדים סיעודיים ואחיות רחמניות, בעולם הרחב היא מוכרת גם כארכיפלג טרופי ולגן עדן לחובבי חופים. המבקר במדינה יכול לבחור בלמעלה מ- 7,000 איים, אבל הרוב הגדול של המבקרים בוחר דווקא באי בורקאי – אי זעיר למדי, 7 קילומטרים אורכו ו-1 עד 3 קילומטרים רוחבו.

עד אמצע שנות ה- 70 המבקרים בפיליפינים התרכזו בחופים אחרים. חלקם – גם היום – לא הגיעו כדי להשתזף או לצלול. (בכלל, מי שחושב ששקיות אשפה וזבל על החופים זה שיא הגועל, יחזור בו אחרי שיראה את הגרסה הפיליפינית: תיירים במיטב שנותיהם הסובלים בעודף משקל, החובקים ילדה\נערה מקומית).

העיתונאי שהכיר לעולם את בורקאי

אבל אז, כתב תיירות גרמני הגיע לאי בורקאי, התאהב ברצועת החול הלבנה, במים הצלולים ובכפרי הדייגים הקטנים והפך את האי למוקד עליה לרגל. לא מעט מאנשי העסקים הישראלים בילו באי בתחילת דרכם. חלקם במסגרת הטיול במזרח, בדרך בין טיול ג'יפים בתאילנד, למכירת נקניקיות בסידני. אחרים – שכבר אז התמחו בתחמוני מס וחקיקה, יצאו מיפן, שם התפרנסו ממכירת תמונות או מאירוח, אחת ל-3 חודשים, כדי לחדש את הויזה. בורקאי היווה חלופה קרובה, נעימה וגם זולה.
גם כיום, מי שמבקש לשחזר את ימיו כתרמילאי, יכול למצוא בבורקאי, לאורך רצועת החוף המרכזית באי, מבחר של בתי הארחה, במחירים של החל מדולרים בודדים ועד עשרות דולרים ללילה. אם תחליטו להתפרע וללכת על חדר הכולל גם טלויזיה בכבלים, מקרר, מיני בר ומים חמים (!), כמו זה המוצע במלון טרטל אין, תשלמו על חדר זוגי, היכול לארח עד 4 אנשים, סכום של 100 דולר ללילה.
לשהיה במלונות הזולים יותר יש יתרונות רבים, מעבר למחיר: ראשית, תמצאו את עצמכם בליבו של האי, סמוכים לחוף הלבן שאורכו כ-3 קילומטרים, קרובים לעשרות מסעדות, בית קפה, פאבים ובתי ספר לצלילה.
חלק גדול מכל אותם מוסדות, הם בבעלות של תושבי חוץ – אירופאיים ברובם, אשר הגשימו את החלום על קריירה שנייה באופן הבסיסי ביותר – במקום שדומה לתיאור של רבים מאיתנו על גן עדן, כאשר בשל רמת המחירים במקום יתקשו להתעשר, אבל מצד שני, החסכונות מהמולדת, מספיקים לחיי רווחה באי.
אם לא מתחשק לכם להתקל בטעות בבן והחברים מגולני, שבדיוק השתחררו לפני יומיים, תוכלו לפנות לאחד ממלונות הפאר שהוקמו במהלך השנים באי, במתחמים סגורים. לדוגמה, בדיסקוברי שורס (חופי דיסקוברי) – שהוא פרויקט היוקרה הראשון שהוקם באי, תוכלו להתפנק כבר מרגע הנחיתה בקאליבו, מסירה פרטית שתבוא לאסוף אתכם לאתר, ולהתמקם ביחידת דיור בת 65 מ"ר, הצופה לים. המחיר הוא 420 דולר ללילה לזוג. לפני שאתם נבהלים מהמחיר, חשוב להבהיר שהוא כולל גם ארוחת בוקר מפוארת וכמובן מדובר גם במלון זוג משמעותית מזה שאירח את הזוג נתניהו בלונדון.
בפרויקט הוילות של נאמי – אתר סגור, בן 12 וילות הבנויות על מצוק מול הים, תוכלו לשכור סויטת ממוזגת, הצופה לים עם כל האבזור, במחיר מיוחד של 314 דולר בלבד ללילה גם כאן המחיר כולל ארוחת בוקר.

בורקאי – מתי, כמה ולמה

הפיליפינים ממוקמים מעט בפריפריה של המזרח הרחוק: מרחק של כ-3 שעות טיסה מבנגקוק, הידועה כתחנה המרכזית של האיזור. אין טיסות ישירות מנתב"ג למנילה. ניתן לשלב את הטיסה עם שהיה בתחנת הביניים, או בטיסת המשך ישירה – במקרה כזה, יש לקחת בחשבון זמן טיסה ברוטו של כ- 15 שעות לפחות, בשל זמני ההמתנה בין הטיסות. טיסות במחלקת תיירות יעלו החל מ- 700 דולר להרפתקנים המוכנים לטוס דרך אחת המדינות הערביות: רויאל ג'ורדניאן או גולף אייר. טיסות "שמרניות" יותר, שלא חולפות מעל מדינות ערביות, יעלו באיזור ה- 1,000 דולר.
ממנילה עצמה, תוכלו לטוס בטיסת פנים של שעה לשדה הסמוך לאי בורקאי, ומשם – חצי שעת הפלגה ואתם על החוף.
באופן עקרוני, העונה הטובה ביותר בפיליפינים היא תקופת החורף – מאוקטובר ועד פברואר, אז הטמפרטורות נמוכות יותר ויש סיכוי נמוך יותר לגשם. בתקופה זו, בדרך כלל, בעיקר סביב חג המולד, גם המחירים גבוהים יותר.