אי שם בראשית שנות ה- 90', בעיצומו של טיול השחרור המקובל, הגיע גם הזמן לסמן וי ליד המשימה 'קורס צלילה'. המקום שנבחר – כפר דייגים עלום בשם מוהל בוהל, באי סבו שבפיליפינים. המקום נבחר גם בשל העובדה שהמקום התפרסם כאתר צלילה ייחודי, בשל המלצות של מספר ישראלים וכמובן שגם בשל המחיר – 150 דולר אם אני זוכר נכון, משהו כמו 3,500 פזטות מקומיות.

המסע למוהל בוהל היה מתיש, אפילו אם נתעלם מהטיסה לפיליפינים עצמה. הדרך ממנילה המהבילה לכיוון הדרום כללה מספר ימים של נסיעה, עם עצירה בכפרים מקומיים מרתקים, אך חסרים באוכל סביר ותנאים סניטריים מינימליים, שיט לילי במעבורת שבשיאו קבלת הצעת נישואין ממקומית בת 15 או 16 ובסיומו נסיעה של 3 שעות באוטובוס מקומי, בחברת תרנגולות, תיישים וחזיר מקומי, שלמרות שנקשר לגג, הצליח להטיל את מימיו דרך החלון, היישר אל מושבי.

הקורס עצמו היה מדהים. צלילה בחברת דגים צבעונים, מלפפוני ים ואפילו כרישים שהיו מיודדים אישית עם צוות המדריכים – ברובם צוללנים גרמנים ושויצרים. גם האתר עצמו, כפר קטן שכולו בתי ספר לצלילה, פאבים ונערות מקומיות המתפרנסות מציבור התיירים, הוסיף.

רק בסוף הקורס, כאשר המדריך יורגן העניק לי את כנפי הצלילה, הוא גילה לי סוד: הצלילות בפיליפינים יפהפיות, הוא לחש, אבל הצלילות היפות ביותר בעולם ממתינות לך בים האדום. על אילת שמעת?

יורגן כמובן צדק, באיזור הים האדום, לאורך חופי אילת, נמצאים אתרי צלילה מרהיבים, כמו כמובן גם במזרח הרחוק, בחופי אוסטרליה, בבורה בורה ובעוד מקומות. באתרים אינטרנט רבים אפשר למצוא את הרשימות הסובייקטיביות של 10 או 50 או 100 אתרי הצלילה הטובים ביותר.

מחברת צלילה פרטית

אבל הצלילה, יגיד לכם כל מי שצבר ותק בתחום, היא הרבה יותר מאתרי הצלילה. זה מתחיל באוירת החופש שתמצאו תמיד במועדון הצלילה על שפת הים, בציוד – שאפשר לשכור בקלות בכל מקום, בהשוואת הפז"ם והאתרים – הרשומים לכל אחד במחברת הצלילות האישית, במראות הפסטורליים שמתחת לים, ואולי בעיקר בשקט ובתחושת הריחוף של מתחת למים.

תקופת החורף בישראל היא דווקא תקופה מצויינת, אם יש לכם את הזמן ואת המזומנים, לצאת לטיול צלילה, או אפילו לקורס ראשוני. קורס צלילה נמשך כיום בדרך כלל יומיים או שלושה ולמעשה כבר מהיום הראשון תמצאו את עצמכם צוללים מתחת למים, יחד עם המדריך.

אגב, גם רבים מהצוללים הותיקים ממשיכים לצלול עם מדריכים – מעין טיול מאורגן, המומלץ במיוחד למי שמגיע ליעד חדש ולא מוכר וגם למי שאינו צולל באופן קבוע, אלא אחת לכמה חודשים במקרה הטוב.

אם הים התיכון נראה לכם קודר וקריר בימים אלה, קורס הצלילה שלכם יכול להתקיים באילת – באחד מבתי הספר הפעילים לאורך חוף הים. העלות של קורס צלילה בישראל היא בסביבות ה- 1,000 שקלים לקורס.

קורסים דומים – במרבית בתי הספר ומועדוני הצלילה ברחבי, הקורסים וההכשרות דומים, לרוב של ארגון פאדי – padi , יכולים אולי לעלות מעט פחות, אם תתעלמו מהעלות השולית של טיסה לחו"ל..בכל מקרה, זוהי הזדמנות מצויינת לברוח מהסתיו או החורף הישראלי למחוזות חמים יותר – באיזור הקו המשווה, או חצי הכדור הדרומי.

כנסו לכאן כדי לקרוא היכן הכי כדאי לצלול

לחצו כאן כדי לקרוא על כללי בטיחות חשובים, לפני שאתם קופצים למים

למען האמת אפשר למצוא בחו"ל וגם בארץ, מאות אתרי צלילה יפהפיים, אם לא אלפים. אבל, מכיוון שלכל אחד יש את רשימת החלומות שלו, הכנו אחת גם כאן. זו כמובן רשימה של מקומות הנחשבים לאתרי צלילה איכותיים. הרשימה מתבססת על מספר רשימות קיימות וכמובן שגם על דעה סובייקטיבית. אתם יותר ממוזמנים להוסיף בתגובות גם את האתרים שאתם מעדיפים

1. פאלאוון – האי דמוי הסיכה בדרום הפיליפינים, נחשב לגן עדן לצוללנים. לאי מגיעים בטיסה ישירה ממנילה. גם מקומות אחרים בפיליפינים, כמו האי בורקאי, באים בחשבון – בודאי אם זו הפעם הראשונה שלכם.
2. האיים המלדיביים – האיים הממוקמים מדרום להודו, נחשבים לגן עדן לגולשים. דרך מקובלת לטיול צלילה באיזור היא בשיט מאורגן – ספארי צלילה – המבצע מספר עצירות לאורך המסלול ומאפשר לבצע 3-4 צלילות ביום.
3. ריף האלמוגים הגדול – הריף העצום לאורך חופה המזרחי של אוסטרליה מושך אליו מיליוני תיירים. הריף שאורכו כ- 1500 קילומטרים, מושך אליו לעתים גם אוכלוסיות החביבות פחות על צוללנים, כמו כרישים לבנים.
4. מיקרונזיה – האי הממוקם באוקיינוס השקט, אי שם ממזרח לפיליפינים ומצפון לאוסטרליה, כולל מלבד הטבע המרהיב, גם אתרים רבים של אוניות טבועות, החביבים מאוד על צוללנים, מזכרת מימי מלחמת העולם השניה.
5. סיני – ראס מוחמד, החור הכחול בדהב שכבר גבה קורבנות שלקו שם בשכרון מעמקים ואתרים רבים נוספים. בעיני רבים, ובהם לא מעט ישראלים, עדיין גן העדן האמיתי של הצוללנים.
6. גלפאגוס – איי הגלפגוס הממוקמים כ-1500 קילומטרים ממזרח לחופי אקוודור, כוללים אתרי צלילה ושנירקול רבים. בין היתר הם מפורסמים בכך שניתן לצלול שם בחלק מהמקומות עם כרישים ידידותיים, לצד אריות ים ולעתים אפילו להתחרות בשחיה בפינגווינים.
7. מפרץ החזירים בקובה – בעיקר בגלל ההיסטוריה. באופן כללי באיים הקריביים בכלל ובקובה – שהיא האי הקריבי הגדול מכולם, תמצאו עשרות רבות של אתרי צלילה מרהיבים, עם ברקודות, טונות, גני אלמוגים ועוד.
8. איי יוון – בעיקר בגלל הקרבה, גם קפריסין באה בחשבון. בעיני רבים הים התיכון פחות מושך, בשל תנאי הראות ומגוון הדגה והחי, העשיר פחות מהאתרים הממוקמים באוקיינוסים הגדולים. אבל, גם בטיול באיזור תוכלו ליהנות וכמובן שגם לחזור לגיחות קצרות.

חובבי הצלילה והשנירקול בישראל, גדלים על האתוס של הים האדום וחופי סיני. האוסטרלים – הגרים ביבשת הדרומית, גדלו על ריף האלמוגים הגדול – great barrier reef, שנחשב בעיני רבים לאתר התת המימי הטוב בעולם.

באוסטרליה גאים במיוחד בעובדה שהריף (או בעברית תקנית – שונית) – שאורכו כ- 2000 קילומטרים, הוא הדבר החי היחיד שניתן לראות מהחלל (אם אתם תוהים – בפעם הבאה שתתקעו בחי צומח דומם בלי בעל חיים ב-א', מותר לרשום אלמוג).צלילה במי האוקיינוס הצלולים באזור הריף, תגלה לכם ספארי אמיתי, עם 400 סוגים של אלמוגים – המרכיבים למעשה כמה אלפי שוניות המתחברות לשונית הגדולה, 1,500 סוגי דגים כולל כמובן כרישים וקרוב ל- 4,000 סוגים של רכיכות, שמתברר שנפוצות לא רק אצלנו.

מיליוני תיירים מגיעים מדי שנה לריף, הממוקם ממזרח לחופי אוסטרליה, בחלקה הצפוני הטרופי. הנהירה הגדולה, למרות הדרך הארוכה והמורכבת, נעזרת גם ברוח הגבית של בחירת האתר בעבר, על ידי רשת cnn כאחד משבעת פלאי העולם של הטבע העולמי.

המבקרים באזור, בוחרים בבית מלון באחת העיירות הממוקמות על חופי קווינסלנד – המחוז שממנו יוצאות ההפלגות לכיוון הריף. בכל אחת מאותן ערים תמצאו תיירות המכוונת בעיקר לריף הגדול: בתי ספר לצלילה המציעים קורסים או טיולי ספארי צלילה – של יום או מספר ימים, מסעות שיט בעקבות בעלי החיים של האזור, כולל צבי ים ענקיים, פרות ים ולווייתנים. בשיט, בין 900 האיים הפזורים במתחם, תוכלו לבחור אם להישאר על הסיפון, או לזנק בתחנות העצירה לשנירקול. פעילויות אחרות הן יציאה עם סירות דיג וכמובן ספורט ימי אחר כמו גלישת גלים.

כרישים – לא מה שחשבתם

אגב, בניגוד לאגדות על מספר קורבנות כרישים מדי שנה, הפעם האחרונה שבה היתה תקיפת כריש שגרמה לאובדן חיים לאורך חופי קווינסלנד, לפי נתוני אוניברסיטת פלורידה המרכזת נתונים עולמיים, היתה בשנת 2006. כמובן שעל כל מטייל להחליט בעצמו האם מדובר בסטטיסטיקה מעודדת או מדאיגה.לאזור יש מה להציע גם בחלקו היבשתי. צפון אוסטרליה שונה מאוד מהערים הגדולות והמערביות סידני, מלבורן ואפילו בריסביין – בירת קווינסלנד. במרחק לא רב משם, הטריטוריות הצפוניות, מה שאולי הקורא יזהה כארץ קרוקודיל דנדי – אפשר למצוא ג'ונגלים סבוכים, תניני ענק ובעלי חיים אחרים. נסיעה של מספר שעות מזרחה, תביא אתכם היישר אל מרחבי המדבר האוסטרלי (אותו מדבר מ'פריסיליה מלכת המדבר', שהקדים את מלכת המדבר הישראלי בכמה שנים..).בשל מזג האוויר הטרופי, ניתן כמובן להגיע לריף במשך כל השנה. אם אתם מתכוונים להמשיך לטייל גם באזורים אחרים באוסטרליה, מומלץ להעדיף את חודשי הסתיו והחורף הישראלים, שכן אלו חודשי האביב והקיץ האוסטרלי – בשל מיקום היבשת בחלקו הדרומי של כדור הארץ.